חוד החנית של ההתנגדות היהודית מול המרצחים הנאציים היו הלחימה ביערות ומתוך היערות. יהודים היו פעילים בעשרות אלפיהם בלחימת גרילה שמהותה היתה: התנכלויות ליחידות חיילים גרמניים, פיצוץ גשרים ובסיסים ועוד. רק במזרח אירופה היו כ-30 יחידות פרטיזנים יהודיות ועוד כ-20 יחידות לא יהודיות שיהודים לחמו בהם.
זה לא היה דבר מובן מאליו לברוח ליער. מספר גורמים מנעו את המעבר ההמוני של היהודים מהגיטאות ליערות:
1. רוב היהודים היו עירוניים והמעבר למגורים בחיק הטבע באקלים האירופאי הקשה לא היה פשוט עבורם.
2. בכדי לשהות ולהילחם ביערות היה צורך בסיוע של האוכלוסיה המקומית במזון ובנשק. לא תמיד היה גיבוי מצד הפרטיזנים הלא-יהודים, חלקם אף רצחו בעצמם את היהודים בגלל אנטישמיות או בגלל אנטי-קומוניזם (איתו היו מזוהים יהודים רבים).
3. הפניה ליער היתה כרוכה בעזיבת משפחות וחברים. אלו שבכול זאת נטשו את הגטו עשו זאת עם לב כבד או אפילו במחיר של ידיעה כי בכך הם ממיטים עונש קולקטיבי קטלני על תושבי הגטו..
עשרות אלפי יהודים שרדו את אימי השואה בזכות בריחתם אל יערות מזרח אירופה. הם לא הסתפקו רק בהסתתרות, אלא גם בלחימה גאה שהיתה מונעת מרצון לנקמה ברוצחי יקיריהם והאמונה כי ניתן לנצח את הכובש הנאצי בכוח הזרוע. עד היום פעילים רבים מהם לספר את סיפור גבורתם.
